אופן ההכנה

0 מתוך 3 שלבים

אחרי שדיברנו על שמנת, בואו נדבר על עוד רוטב כיפי - טריאקי. אחת הבעיות של טריאקי היא שהוא מפוצץ בסוכרים ובעיקר מכוון לאנשים רגילים ולא “מיוחדים” כמונו. אז כמו שהסתכלנו על שמנת וניסינו להבין מה מרכיב אותה (מצטערים על האייל שני שברח לנו), בואו רגע נחשוב - למה אנחנו כל כך אוהבים טריאקי?

לרוב אנחנו פוגשים טריאקי יחד עם סושי. וסושי, כידוע, הוא בסופו של דבר אורז מתוק שעוטף רכיבים לא מתוקים: חלבון (טופו, דג או חביתה) וירקות שלא מגירים נוזלים (כמו נגיד מלפפון או גזר). הכל פשוט מאוזן וכיפי. המוח שלנו מתגמל אותנו בדופמין ברגע שיש לנו סוכר (זה מגיע עוד מהתקופות שהיינו לקטים-ציידים בטבע וסוכר לא היה כזה נגיש), וכשאנחנו מוסיפים מתוק על מתוק - זאת בכלל חגיגה. אז מה אנחנו יכולים לעשות כדי ליהנות בלי לסבול אחר כך? להכין בעצמנו!

זה בטוח לפודמאפ?

בכמויות האלה, למנה - כן. אבל חשוב לא להעמיס את זה כמו שילד שופך קטשופ על פתיתים עם נקניקיות בארוחת צהריים.

אפשר לעשות עם התערובת הראשונית (זאת שלפני הוספת הקורנפלור) הרבה מאוד דברים כיפיים:

  • רוטב למוקפץ אטריות אורז.
  • רוטב לתבשיל אורז עם ירקות וטופו (או כל חלבון אחר).
  • נוסיף את זה למעט רכז עגבניות (עד 2 כפות למנה כדי לשמור על כללי הפודמאפ, מעבר לכך רכז עגבניות עלול להצטבר לפרוקטנים) וקיבלנו מרינדה נהדרת שטופו יכול לישון בה בלילה.

השמיים הם הגבול!

למה הוא כל כך כיפי?

הסוד של הרוטב הזה נשען על שלושה רכיבים:

  1. חומץ האורז - נותן ניחוח שמזכיר מסעדה אסיאתית וקצת פותח את השומניות.
  2. המייפל - נותן מתיקות כיפית ולא כבדה, והכי חשוב – בכמויות של המתכון הוא דל פודמאפ, בניגוד לסילאן או דבש שמכילים המון פרוקטוז ופרוקטנים ויעשו לנו כאב בטן.1
  3. סויה ללא גלוטן - נותנת טעם מלוח ועמוק של אומאמי שקשה מאוד לשחזר עם רכיבים אחרים. (גם רוטב סויה רגיל נחשב דל FODMAP, כי שאריות החיטה בו זניחות. ללא גלוטן חשוב בעיקר למי שיש צליאק.)2

מקורות

  1. Monash University, High and low FODMAP foods. ↩

  2. Monash University, Avoiding wheat on a low FODMAP diet, 2015. ↩